כשמתבוננים בעולם נתקלים בתופעה מעניינת. בני האדם נחלקים לאנשים אופטימיים ולאנשים פסימיים. ל2 בני אדם יכולה להיות אותם נסיבות חיים. אחד מהם יהיה אופטימי ואילו השני יהיה פסימי.
כאשר אדם מסתכל על חצי הכוס המלאה בחייו. כאשר אדם מסתכל על מה שיש לו הוא אופטימי. כאשר אדם מסתכל על חצי הכוס הריקה בחייו. כאשר אדם מסתכל על מה שעדיין אין לו – הוא פסימי.
רוב בני האדם משווים את עצמם לסביבה. אם הם חיים בסביבה שלכולם אותו הדבר, הם יהיו אופטימיים. אך במידה ויהיה להם פחות מלסביבתם הם יהיו פסימיים. כאשר אדם חי בסביבה שלולם יש את אותו הדבר ופתאום לאחד יש יותר, הוא כבר יפסיק להיות מרוצה.
נאמר וכל החברים שלי וכל תושבי השכונה שלי גרים בבניין ואני מרוצה. במידה ופתאום אחד מהחברים שלי בנה בית פרטי מפואר – אני כבר אפסיק להיות מרוצה וארצה כמהו.פתאום מה שיש לי כבר לא יספיק לי.
כאשר אנחנו חיים בחוויה של חסר אנחנו נחווה פסימיות. אנחנו לא יכולים להסתכל על מה שיש לאחרים ולנו אין ועדיין להיות מאושרים ואופטימיים. ההשוואה לאחרים וההתמקדות במה שאין לנו יוצרת חוויה של חסר. חוויה של פסימיות.
אדם שחי ללא סיפוקים, לא יכול להיות אופטימיות. אדם שלא מצליח למלא את החסרים שלו לא יכול להיות אופטימי. אופטימיות נוצרת מחוויה של מלאות.
במידה ואנחנו מגיעים עם חסר מהילדות. חסר בחום, חסר באהבה או חסר במילה טובה החסר הוא בילד אין אצלנו והוא זה שמנהל אותנו.
אנשים עם חסר רגשי מהילדות בחום ובאהבה הדבר היחיד שהם רוצים זה חום. אך הם לא מסוגלים לחשוף את החסר שלהם כיוון שהוא מלווה בהמון כאב, ולכן הם מחפשים פיצוי לחום שחסר להם דרך אוכל, רכוש, מין או כבוד. הבעיה היא שמה שאנחנו מחפשים זה לא הדבר האמיתי, רק "במקום" ולכן אנחנו לא יכולים להגיע בו לשובע אמיתי.אנחנו אף פעם לא שבעים. אנחנו כל הזמן רוצים עוד ועוד ועוד ולכן אין לנו את היכולת להיות אופטימיים ואנחנו נהיים יותר ויותר פסימיים.
בשביל להתחיל ליצור כלים לאופטימיות ולאושר אנו צריכים ללמוד לשחרר סודות. כל עוד שאדם שומר על סוד פנימי, הוא מקיף את עצמו בהגנות. וכשמישהו מתגונן הוא סגור עם עצמו ולא יכול להרפות ולהיות פתוח = להיות אופטימי ומאושר.
הסוד הבעייתי ביותר שלנו הוא זה שאנחנו חלשים ונזקקים.
אם בתור ילדים לא חווינו מספיק חום ואהבה, נוצרו בנו פחדים שאולי יזרקו אותנו. אולי כבר לא ירצו אותנו ולכן עשינו המרה. התחלנו להיות חזקים. התחלנו לפחד להראות חולשה. וכיוון שהרגשות שלנו נתפסים בעיננו כחולשה, כלאנו את הרגשות שלנו והתחלנו להסתיר אותם.
שמחה ואופטימיות נובעים מהעולם הרגשי שלנו וכאשר העולם הרגשי שלנו כלוא, אוטומטית אנחנו פסימיים. הרגשות שלנו לא באים לידי ביטוי, לא משתתפים בחיים שלנו. אנחנו מתביישים ברגשות שלנו ופוחדים שידעו עליהם ולכן אנחנו לא יכולים באמת להיות אופטימיים.
אנחנו יכולים להראות כאילו אנחנו אופטימיים. אבל בפנים אנחנו ממש לא מרגישים אופטימיות. בצורה כזאת, בעולם הרגשי שלנו אנחנו בפסימיות מלאה.
בשביל ללמוד להיות אופטימיים מבפנים. אופטימיים באמת. אנחנו חייבים לוותר על ההגנות שלנו. אנחנו חייבים לשחרר את העולם הרגשי שלנו ורק אז נוכל להיות אופטימיים. רק אדם שחי את החיים יכול לחוות שהכל באמת טוב לו ולהיות מאושר.
רק טוב,
חני
חני בורנשטיין - מומחית להתפתחות אישית בואו לקבל אבחון מדוייק לכמות האהבה בחייכם - לחצו כאן לאבחון בחינם!
